שוש מעוז אריה
באחד מימי החופש הארוך של חג הפסח הגענו בעלי ואני לבקר את אחותי. שעת צהריים מוקדמת, פגשנו שם את אשת האחיין שלנו ושתי בנותיו (מאי וגל בנות 8 ו-11), שעלו וירדו במדרגות הבית, כשהם משחקים ומשתוללים, צורחים ונהנים עם ילדיה (עדן והילה בני ה11 ו-14) אך נשמע היה שעבור אחותי זה היה כבר יותר מדי.

לפתע, אחותי קוראת בקול: "ילדים, תפסיקו להשתולל! אולי תירגעו כבר, קחו לכם משחק ושבו לשחק בשקט!"

מיד התגייסתי לעזרה, פניתי לעדן בן ה-11 וביקשתי שיביא דפים, טושים, מספריים… וסמכתי על עצמי שאמצא כבר במה להעסיק אותם… שיהיה קצת שקט ואולי גם נהנה.

תוך מספר דקות הגיע עדן חזרה, עם כל הציוד, ועם מאי וגל והתיישבו לידי, סביב שולחן המטבח הגדול. המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היתה, שכדאי לבדוק מה מעניין ילדים היום ומה באמת חשוב להם. וכך, מצאתי את עצמי מנחה את החבר'ה, לגזור ריבועי נייר (מעין קלפים) בכמות יפה, חילקתי ביניהם את הטושים והכתבתי להם כל מיני משפטים, שיכתבו על גזרי הנייר משפטים כגון:

שיהיו לי יחסים טובים עם ההורים, להצליח בלימודים, שיהיה לי טלפון נייד, להגיע בזמן לכל מקום, שיהיו לי צעצועים יפים, שיהיה לי כסף, להיות מקובל בחברה, להיות בריא ועוד.

כך יצרנו "ערימה" של "קלפים" והתחלנו לשחק. כל משתתף קיבל 5 קלפים, אותם התבקש לפרוס על השולחן כאשר הכתוב כלפי מעלה. אני שיחקתי ראשונה, לקחתי קלף מהקופה ובדקתי האם הקלף שקיבלתי חשוב יותר מאחד מ-5 הקלפים שכבר היו ברשותי. אם התשובה היתה חיובית – לקחתי את הקלף וצירפתי אותו לאלה שברשותי ובמקביל וויתרתי על קלף אחר שהיה פחות חשוב עבורי. המשתתף הבא בתורו, לקח גם הוא קלף מהקופה ושיחק בדיוק באותו אופן. כך המשכנו לשחק, תוך כדי דיאלוג שהתפתח על הקלפים שנזרקו לשולחן, אלה שוויתרנו עליהם, בניסיון להבין איך אפשר לוותר על קלף כזה חשוב וניסיונות לשכנע אחד את השני, למה חשוב להחזיק בקלף מסוים ולא לוותר עליו.

כך שיחקנו במשך למעלה משעה, כשלפתע, מאי, שהיתה אז בת 8 התחילה לבכות. כששאלתי אותה" למה את בוכה"? היא ענתה: נשארתי עם 2 קלפים: "שיהיו לי יחסים טובים עם ההורים" ו"להיות בריאה" ואני לא יודעת על מה לוותר!

ברגע זה הבנתי, שהוראות המשחק שהמצאתי, שמי שמנצח הוא מי שנשאר עם קלף אחד אינן הגיוניות! הבנתי שלא נכון לבקש לבחור בין 2 קלפים ולהישאר בעצם רק עם קלף אחד, שהוא הכי חשוב. הלא יש לנו יותר מדבר אחד חשוב בכל זמן נתון …

מייד תיקנתי את הוראות המשחק והנחיתי שהמנצח במשחק הוא מי שנשאר עם 5 הקלפים הכי חשובים עבורו וכך המשכנו לנו לשחק בעניין והנאה.

המבוגרים שנכחו בבית היו סקרנים לדעת, מה אני משחקת איתם, שהם מגלים עניין, משתפים פעולה ועוד מקיימים דיאלוג???

כשחזרנו הביתה באותו היום, המשכתי לחשוב על המשחק ששיחקתי עם הילדים, ואז נפל לי אסימון!

הלא זה בדיוק מה שאני עושה עם מתאמנים שלי, כשאני מבררת את הערכים שלהם! נדלקתי על הרעיון לשחק איתם במקום לתת להם רשימת ערכים שיבחרו מתוכה את החשובים להם ביותר. מהניסיון הקצרצר שהיה לי, האמנתי שזה יהיה יותר נכון, יותר מעניין ומאתגר.
עוד באותו לילה, יצרתי קלפים מקרטון, הפכתי את המשפטים למילים, לשפה של מבוגרים, שהם קהל היעד שלי. למחרת, שיחקתי עם המתאמן שלי את המשחק והתוצאות היו מדהימות! ושיחקתי עם עוד אחד ועוד אחד…והתמלאתי תשוקה ליצור משחק אמיתי, עבורי ועבור אנשי מקצוע, שיהווה כלי בעבודה שלנו.

ראיתי בדימיוני את המשחק מוכן, הייתי חדורת אמונה שהוא ייצא לשוק וייחטף! הרי כבר יש כל כך הרבה מאמנים…וודאי מחנכים ומטפלים, שצריכים את המשחק הזה. יש כאן מענה לצורך אמיתי, חשבתי לעצמי.

מכאן הדרך היתה קצרה עד שהמשחק היה על המדפים!

האתגר הגדול ביותר היה למצוא תמונות שאוכל להשתמש בהם לשימוש מסחרי, מבלי לעבור על חוק זכויות יוצרים ומבלי לפשוט את הרגל (אז, לא הבנתי עד הסוף את הנושא…).

ההמלצות שלי למאמנים ומטפלים שנמצאים בתהליך פיתוח הן:
 בדקו אם המוצר שאתם רוצים לפתח עונה על צורך אמיתי.
 בדקו אילו מוצרים דומים כבר קיימים בשוק ובמה המוצר שלכם יהיה שונה.
 אל תמציאו את הגלגל מחדש, לימדו מאחרים, שפרו והשביחו את המוצר.
 הקפידו על זכויות יוצרים בכל מה שקשור לתמונות ומדיה שאתם רוצים להשתמש בהם לשימוש מסחרי.
בהצלחה

הכותבת:
שוש מעוז אריה, מנטורית ומאמנת למימוש פוטנציאל אישי ועסקי, מומחית בהפרעת קשב וריכוז, מרצה ומנחה סדנאות. מפתחת מודל "דרך ערך" – מודל אימון ייחודי לזיהוי הערכים האישיים והעסקיים. לאתר של שוש מעוז אריה >>>

משחק ערכים