באופן מפתיע, לקח לי זמן להבין שאני אדם מאוד מתודולוגי.
מה שמפתיע זה שלקח לי לזמן להבין את זה.
שנים שאני מחפשת שיטות ואסטרטגיות כדי לשפר את איכות חיי.
כנראה שברירת המחדל של המוח שלי היא לתכנן תכניות.
זה בא לידי ביטוי בכל התחומים.

באימהות, לדוגמה, אני מתכננת מה נעשה בשבתות ובחופשות עם הילדים.
לפני חופשות ארוכות אני ממש מכינה טבלה לפי ימים, וכותבת מה נעשה בכל יום, מי ייפגש עם מי ואיפה.

יום אחד ישבתי עם הילדים וכתבנו רשימת דברים שחשובים לנו במשפחה,
כדי שיהיה לנו בסיס לתכנית פעולה. זה היה, דרך אגב, אחלה תרגיל.
דרכו יצרנו רשימת פעולות שכל אחד מאיתנו יכול לעשות כדי לענות על הצרכים של כולם.
תלינו על המקרר. לפעמים יישמנו, לפעמים פחות.

בזוגיות, אני מתכננת מתי נצא לבלות, ומי ישמור על הילדים.
במוצאי שבת אני יושבת ומתכננת איך ייראה השבוע שלי:
אילו פעולות ארצה לבצע, מתי אנוח, מתי אבלה עם הילדים (בשאיפה, עם כל אחד מהם גם בנפרד) ועם בעלי.

אני משתדלת לתכנן מה אבשל במהלך השבוע, ובערב שישי.
זה עוזר לי להכין את רשימת הקניות בסופר,
שכדי לתכנן אותה אני עוברת בדמיון בין המדפים ומסדרת את המוצרים על הדף לפי סדר הופעתם על המדף.
מה יכול להיות המשך טבעי יותר לכל זה מאשר הבחירה לעסוק בפיתוח תכניות?

**************

קוראת את הפסקאות הקודמות והתן קורא בתוכי: אוף, איזה משעממת!

מזכירה לעצמי שלצד כל זה, אני יכולה להיות הכי גמישה וספונטנית בעולם.
מקשיבה ללב שלי, משנה תכניות בין רגע כשהן לא מדויקות לי.
מתכננת, משנה, מנסה, מחליפה, מוסיפה, משפרת, משכתבת.
כי תכניות נועדו להשתנות.