מה יותר מבאס, לתלות כביסה או לקפל אותה?
בעיניי – לסדר אותה בארונות.
ערמה ענקית של כביסה על הספה בסלון.
שלוש מכונות ליתר דיוק.
סיימתי לקפל, צריך לפנות לארונות.
המוח שלי לא מצליח להזיז את הגוף.
בוהה בערמה, תוהה איך אני מביאה את עצמי לעשות את זה.
מבקשת עזרה מהבן שלי.
כמה מפתיע, גם הוא לא בעניין.
מה עושים?
יש לי רעיון.

"תגיד, בתוך כמה זמן נראה לך שהיינו מספיקים להכניס את הכל לארונות?".
"שתי דקות", הוא מנחש.
"לפי דעתי, אנחנו יכולים לעשות את זה בדקה וחצי", אני אומרת, ומבחינה בניצוץ בעיניו.
"מה אתה אומר, שניקח סטופר?"

הוא כבר מתחיל להתלהב, אבל אותי זה עדיין לא מספיק מדברן לקום מהספה. ממציאה אסטרטגיה מהירה כדי להמשיך לשבת:
"חכה רגע, לפני שמתחילים, בוא נתכנן אסטרטגיה איך לעשות את זה הכי מהר".

יושבים ומתכננים אסטרטגיה:
מחלקים את הבגדים לערמות לפי חדרים,
מפרידים את הגרביים לפי מגירות,
מחליטים מה יהיה הסדר שבו ניקח את הערמות.
קודם כל ניקח שתי ערמות לחדר שלו.
את הערמה שלו הוא יניח על המיטה וירוץ להביא עוד ערמה.
בינתיים אני אסדר את הדברים בארון. כך נעבור מחדר לחדר.

אחרי כמה דקות של תכנון שנינו כבר נלהבים להתחיל.
מכינים את הסטופר, סופרים לאחור שלוש, שתיים, אחת ו…
מתחילים לרוץ בקצב מסחרר. הוא מביא עוד ועוד ערמות,
אני מסדרת את הדברים בארון במהירות מסחררת, במרדף נגד השעון.
בדרך נופלות גרביים, שנינו נקרעים מצחוק.
עוצרים אחרי דקה וחמישים שניות.
שברנו שיא.
היה ממש כיף.

shutterstock_252040777_hero medium
shutterstock_242176339_sand clock-medium